יתרונות החומרים של בקבוקי פלסטיק
במעבדה זוכים בקבוקי פלסטיק למעמדם כ"מכלים אוניברסליים" הודות לתכונות הספציפיות של שלושה חומרים נפוצים:
PET: קל משקל ועמיד-להתנפצות; מתאים לאחסון-ל קצר של חומצות ובסיסים חלשים (למשל, 5% חומצה אצטית, 10% אתנול).
HDPE: עמיד מאוד בפני קורוזיה-; מסוגל להחזיק חומרים מחמצנים חזקים כמו 30% מי חמצן.
PP: עמיד-בטמפרטורה גבוהה (עד 120 מעלות); מסוגל לעמוד בחומצות חזקות כמו חומצה הידרוכלורית מרוכזת (למעט חומצה הידרופלואורית).
הרחק ריאגנטים אלה מבקבוקי פלסטיק
אפילו בקבוק הפלסטיק "האוניברסלי" לכאורה "יתמוסס" או "יתפרק" כאשר ייחשף לראגנטים הבאים:
ממיסים אורגניים: אצטון וכלורופורם יכולים להמיס את השרשראות המולקולריות של רוב הפלסטיק.
מחמצנים חזקים: חומצה חנקתית מרוכזת (מעל 68%) עלולה לגרום לחומר הפלסטי להיות שביר.
תרכובות הלוגן: מי ברום עלולים לגרום לבקבוקי פלסטיק להתנפח ולהיקרע.
חומצות מיוחדות: חומצה הידרופלואורית-הידועה בקורוזיציה של זכוכית-יכולה לחדור לפלסטיק ביתר קלות.
כללי הזהב לאחסון בטוח
שליטה באחסון בטוח של ריאגנטים בבקבוקי פלסטיק מסתכמת בזכירת שלוש נקודות מפתח:
בדוק את התווית: סמל המיחזור המשולש בתחתית הבקבוק (ממספר 1 עד 7) מציין את סוג החומר ואת העמידות הכימית המתאימה לו.
בדיקת תאימות: בעת הצגת מגיב חדש, בצע בדיקת תאימות-בקנה מידה קטן במשך 24 שעות כדי להתבונן בתגובות שליליות כלשהן.
החלף מעת לעת: אפילו עם ריאגנטים תואמים, יש להחליף את מיכל האחסון כל שישה חודשים כדי להבטיח בטיחות ושלמות.